סיפור על תביעה שנדחתה על הסף עם לקחים חשובים בסופה

העובדת הועסקה בטיפול בקשישה, בתה של הקשישה שילמה מדי חודש בחודשו ובצד כל תשלום – חתימה!
חתימה על מזומן, חתימה על העברה, חתימה על שכר שבת וחתימה על כל יום חופש וחג שלקחה ‼
יום אחד החליטה העובדת שהיא עוזבת ובתוך יומיים כבר ארזה את חפציה ונטשה את הקשישה בטענה שיש לה טיסה חזרה למולדתה.
אך לא טיסה ולא יער – ולהפתעת הבת התגלה כי מביתה של הקשישה נסעה העובדת הישר למשרדו של עורך הדין אשר כונה על ידה בבית הדין לעבודה "עורך הדין של הפיליפיניות".
כתב תביעה בסך קרוב ל – 40,000 ₪ לא אחר להגיע ויחד עמו בקשה לשמוע את עדותה המוקדמת של העובדת בתוך ימים בודדים על מנת שלאפשר לה לעזוב את ישראל ולטוס הביתה.
הגענו לבית הדין עם מלוא החתימות, ההתכתבויות וההודעות שהוחלפו בין הצדדים. בחקירת העובדת הארוכה הוכחנו עוד ועוד "אי דיוקים" עד שכל מגדל הקלפים שבנתה העובדת קרס:
☑העובדת הודתה שלא פוטרה.
☑העובדת הודתה שלא נתנה הודעה מוקדמת ולכן בוודאי שלא מגיע לה תשלום על הודעה כזאת.
☑העובדת הודתה שקיבלה מידי שנה ימי חופשה.
☑העובדת הודתה שקיבלה את ימי החג שלה.
☑ואפילו שקיבלה את מלוא ההפרשות לפנסיה.
לבסוף ובגרון חנוק דמעות ניסתה לטעון "אני לא שקרנית". ובכן, תצהירה העיד *בדיוק ההפך*
לאחר מספר ימים ובהתאם להחלטת בית הדין לעבודה ביקשנו לראות אישור רשמי על כך שהעובדת אכן יצאה מישראל כפי שטענה שתעשה. אך מאחר שהעובדת "נבהלה" לאחר שהתיק שלה קרס, היא ניתקה כל קשר עם עורך הדין שלה, והוא מצידו פשוט לא הגיש את ההודעה על עזיבתה את ישראל. לאחר התעקשות עקבית שלנו – תביעתה נמחקה ונפסקו כנגדה הוצאות ע"ס 2,500 ₪ – והכל עוד בטרם נדרשנו להגיש את כתב הגנה.
אז אלו לקחים ניתן ללמוד מהתיק הזה?
*להחתים ולשמור* *להחתים ולשמור*